גזענות

[אריאל]

אני חייב להתחיל בווידוי

כשאני שר את התקוה באירועים משמעותיים, יש לי צמרמורת.
כשהבן שלי סיים יסודי וכולם עלו לבמה עם דגלי כחול לבן, היתהלי צמרמורת.
בכל טקס סיום (גן ילדים, השבעה בטירונות, קבלת תואר או חוג דוקים) אמא שלי רואה בזה "נקמה" בנאצים והוכחה לנצחון הרוח על הרוע.

ולכן, לראשונה בחיי, הגעילה אותי שירת התקוה "הספונטנית" של הקהל אתמול.

היא לא באה ממקום של כבוד, של אהבה, של ציונות.
היא באה ממקום של התרסה וגיזענות. זה היה ביזוי הימנון.
וכשההימנון בא ממקום של להשפיל את האחר, הערבי הלא "יהודי שנפשו הומיה", מה נלין שהם מטריסים חזרה בדגלי אש"ף/פלשתין/חמאס/חיזבאללה?

אנחנו דוחפים אותם ומתלוננים שהם נופלים?

קודם יהא מחננו טהור (טהור בהתנהגותו ולא "טהור" בפרוש אוהדי בית"ר) ואז נבדוק בציציות המיעוט שבתוכנו.

שלא תהיה טעות. זאת מדינה יהודית ובצדק ההימנון הוא הימנון יהודי, למרות אחוז גבוה של אזרחים שווי זכויות שאינם יהודיים, אבל אתמול זה היה מביש