קטסטרופה או דשדוש

[עידן444]

"ברגעים הכי קשים", כולם כאן מכירים את השיר הזה.
עונה שעברה, על סף תהום, על סף פירוק, והאמת? אני לא יודע מתי הרגשתי רע יותר, אז או היום.
אני מאמין שמרגעי שפל צומחים. בתקופות טובות כאשר נחים על זרי דפנה זורעים את הכשלונות לאחר מכן.
בעונה שעברה ראש העיר רצה לפה... רצה לשם... היתה תחושה(לפחות לי) שזה יקרה בקרוב. שיהיה לנו בעל בית רציני. פתאום מדברים על האמריקאים, ואז על איזה ניגרי(אחד מעשירי העולם!), ופתאום פגישה עם אוליגרך... והשם של יצחק תשובה עולה שוב ושוב... ואפילו רעיון של מאור עם עוד כמה אנשי עסקים לא נשמע כל כך נוראי(אם כי חשתי שזה הכי גרוע ועובדה- מאור הוכיח את חוסר הרצינות שלו בכל פעם מחדש ועובדתית, היום, נעלם כלא היה).
אז ברור לי שדווקא כשדברים מגיעים לתקשורת זה לא בהכרח רציני- בעיקר כשמדובר ברוכשים. אבל אי אפשר להגיד שלא היה משהו באוויר. היתה מן תחושה כזו שאם לא מגיע אף אחד אוטוטו הכל קורס.
אני אישית חושב שהמצב הזה, "ברגעים הכי קשים", על סף תהום, אולי עדיף!

ומה קורה היום?
דשדוש... שום אופק... שום חשיבה קדימה... הכל במן Hold ורצון לשרוד! אך ורק לשרוד!
אבל אנחנו לא עף סף תהום... המצב יציב... אפילו לא קשה אך יציב... פשוט יציב...
אולי נשאר בליגה... אולי חס וחלילה נרד ליגה... אבל לא על סף תהום...
התחושה שלי(ובימים האחרונים כשאני נגעל ממה שקורה במועדון התחושה הזו הופכת קשה יותר ויותר) היא שכבר לא כזה בוער למצוא רוכש... לא יודע אם בכלל מישהו מחפש... לדעתי מרים מבחינתה הצילה את המועדון והורידה רגל מהגז... ואוי לנו אם אוסידון הוא היחיד שמחפש... יש לי תחושה שהאיש מאוד אוהב את איפה שהוא נמצא, והאמת? עם כל הכבוד? לא סומך עליו...

מה יהיה? זה מה שנגזר עלינו?
אז אולי דווקא עדיפה קטסטרופה על דשדוש?