לא יודע מה היה יותר קשה לאבא שלי

[אריאל]

תודה לאיחולי ההחלמה.

עד חלון ההעברות בינואר נחזור למיטבנו, עד אז נבליח פה ושם על פי היכולת.

כל הנסיעה מהעבודה בת"א לנתניה לקחת אותו, לנסוע לר"ג, להחזיר אותו לנתניה ולחזור למודיעין היתה שווה את הצעקה (כמעט ללא קול) כשנתניה הכניסה את השער

ברגעים הכי קשים
לעולם לא נעזוב.

מפגר אבל אופטימי

---

(17-Sep-2013 0:13)יגאל יהב כתב:  אני מקוה שיש לך השפעה עליו שיישאר לנוח בבית. אחרי שסימסת לי במח' הראשון שהוא מטופל בכימו' סברתי שכבר לא אראה אותו העונה ביציע, אולם עתה אני נוכח שנכשלתי בלהעריך עד כמה עזה אהבתו למועדון ועד כמה עצומה תחושת המחוייבות שלו כלפיו.

בשיחה עם הרופאה לפני תחילת הטיפולים, שאלתי שאלת מכוון, אם אסור לו ללכת למשחקים, עם התרגשות וקהל וחיידקים...

הוא מחא בתוקף והרופאה הסכימה איתו ולא איתי, תחת תנאים (לא להחשף לשמש, לא לעמוד בתור ודוחק)

עכשיו אני בן צייתן, מה שהוא רוצה... (הוא גם ביקש שאקנה לו לובסטר טרי, אני עוד עובד על זה...)