השקט בגזירתנו מעורר דאגות?

[אריאל]

פולניה אחת מספרת לחברה שלה שהבת שלה מצאה את החתן המושלם, לא מסכים שתצא לעבוד, נתן לה כרטיס אשראי לא מוגבל לרכישות שלה, מפרגן לה שכל בוקר נפגשת עם חברות לשופניג וארוחות בחוץ ובערב כשהוא חוזר, הוא מתעקש להכין בעצמו לשניהם ארוחת ערב, ואחר כך עושה כלים, מטפל בכביסה, מגהץ ובסוף שבוע עושה ספונג׳ה.

אבל הבן שלה ממש מסכן, התחתן עם מכשפה אמיתית, היא לא מוכנה לעבוד, יש לה כרטיס אשראי וכל בוקר נפגשת עם חברות לשופניג ולמסעדות, בערב כשהוא חוזר, אין מה לאכול אז הוא נאלץ לבשל, גם עבורה, אם הוא לא יכבד ומגהץ בעצמו לא יהיה לו מה ללבוש לעבודה ובסוף שבוע כשהבית כבר במצב זוועתי, במקום לנוח הוא נאלץ לעשות ספונז׳ה כי היא לא מוכנה להשגיח על עוזרת...


כל מי שלא שווה כלום כשהוא אצלנו כשעוזב אותנו הוא אבידה גדולה. מי שחותם אצלנו הוא ברירת מחדל אבל אצל אחרים הוא ״חיזוק״
כשאצלנו לא מחתימים אף אחד אנחנו רדומים ואם מחתימים זאת ״החתמה חפוזה״ אצל אחרים החתמה מהירה זאת היערכות נכונה והחתמה מאוחרת זאת עבודת סקאוטינג רצינית ובררנית

מעייף פה