שיטת היהלומים - הכל מקצועי

[זאב רווח]

כתבה מ ynet

http://m.ynet.co.il/Articles/5040039

למי שהיה עוד ספק בחיוניות של ערן לוי

[עידן444]

כשזה בא מאורי קופר זה תמיד נשמע יותר טוב

[אופיר34]

אורי קופר גם יודע טוב מאד שהקבוצה משחקת טוב (ואולי אפילו יותר) גם בלי ערן, אבל ערן לוי הוא תמיד אייטם טוב לכן הכתבה הזאת לא כזאת מפתיעה.

Sent from my SM-G920F using Tapatalk

[עידן444]

לא נפתח שוב את הויכוח הזה- אבל כשערן לוי חסר משהו חסר. מכל מיני בחינות.

[אלדד]

אופיר מי התחליף הראוי ביותר מבחינתך אם ערן יעבור לספסל?
ובבקשה אל תגיד קוגבנייה..

[זאב רווח]

אין תחליף לערן לוי בנתיים ולא נראה לי שיהיה בשנים הקרובות , צריך לבקש מערן שיחפש שחקן נערים או נוער מוכשר שיקח אותו וילמד אותו שיהיה המנטור שלו על מנת שבבוא היום .....ככה עשה אורי מלמיליאן עם איציק זוהר ואבי נמני במכבי ת"א בשנת הפרישה שלו .
צריך לבקש גם מברק בדש אותו הדבר וגם מעלי מוחמד וטים הויבך

[אופיר34]

(08-Nov-2017 16:18)אלדד כתב:  אופיר מי התחליף הראוי ביותר מבחינתך אם ערן יעבור לספסל?
ובבקשה אל תגיד קוגבנייה..

לא אמרתי ספסל ולא ביטלתי את ערן ,אבל להגיד שאין תחליף לערן ואין בלתו זה פשוט לא נכון עובדתית (ואין טעם לחזור שוב על כל הדוגמאות שניתנו בעבר).
ולשאלתך - כל משחק לגופו אבל כן, יש משחקים שגלזר יכול לעלות בהרכב ואז ניקו יהיה יותר קדמי ויש משחקים שקוגבינה (שהשנה אני לא אחד ממעריציו) יכול להיות על הדשא (עדיף באגף אבל גם במרכז הולך).

אני בסה"כ טוען שלפעמים הקרדיט שנותנים לערן הוא טיפה מוגזם, בלי קשר למצבו הגופני או תרומתו על הדשא במשחק נתון.

ולמרות שיש כאלה שחושבים שאני אנטי ערן זה ממש לא מגיע משם. אני באמת חושב שבמשחקים שהוא לא שיחק הקבוצה נראתה לא פחות טוב ואפילו יותר טוב (בטח בכל מה שקשור למהירות וקצב המשחק).

[טל.מ]

בנתניה של השנה בינתיים אין שום מחליף לערן. הטבעי ביותר היה צריך להיות קוגבנייה אבל זה לא מסתדר עד עכשיו. גלזר וניקו זה לא בכיוון. גם אני הייתי רוצה לראות פחות עצבים יותר תנועה וכו אבל נכון להרגע אין לו מחליף ראוי. הייתי מנסה להוריד את סבע לקישור ולנסות לשחק עם קוגבנייה או ריביירו ליד קייטה בתור ברירת מחדל. כן אמרתי ריביירו כי גם אני התייאשתי משרם ובדש ... ריביירו אולי יעורר מהומות בגלל המהירות למרות שאולי זו סתם חוכמת מקלדת.

[אלדד]

מבחינה התקפית אי אפשר לוותר על כזה שחקן שלא מוסר אף פעם אחורה ומעט מאוד לרוחב (אחורה אולי רק כשמובלים), מאיים הכי הרבה לשער בליגה, וכל הזמן חושב להפתיע התקפית (אפילו ההוצאות חוץ המהירות שלו), רק במשחק האחרון חצי מניסיונות מסירות המפתח היו של ערן

נכון שלא תמיד הולך לו, ולא כל המסירות והבעיטות מדויקות, אבל לא רואה איך קוגבניה או גלזר או כל שחקן אחר עדיף מבחינה התקפית.. לשחק רק עם 2 שחקני הכרעה שמסוגלים לבעוט לשער זה חיסרון גדול מבחינה התקפית

[amir]

דרך אגב אורי אוזן כבר רשם את זה קודם
מכבי נתניה והפועל חיפה הן הסיפור של פתיחת העונה. רגע לפני פגרת השזרוע, קיבלנו את אחד המשחקים המסקרנים והמפתיעים של העונה עד כה, כשהמוליכה הבלתי מנוצחת מהצד האדום של הכרמל, הגיעה לאצטדיון בנתניה בכדי לפגוש את הקבוצה הכי אטרקטיבית ומעניינת בליגת העל השנה. 11.5 אלף צופים במשחק שכונה בצחוק "משחק עונה", אבל בעצם משקף נהדר את מה שקרה כאן במשך עשרה מחזורים.



הדרך שבה התפתח המשחק תאמה לתוכנית המשחק של שתי הקבוצות. נתניה, כהרגלה, באה לשלוט במשחק וללחוץ את היריבה, והפועל חיפה הגיעה בכדי להתגונן ולצאת למעברים. במחצית השנייה, בעקבות הפיגור, המערך של ניר קלינגר נפרם ונתניה השתלטה לחלוטין על המשחק ועשתה ככל העולה על רוחה על כר הדשא.






נתניה קבוצה סופר מאומנת התקפית והגנתית. היא משחקת בשיטה של 4:4:2 יהלום, השיטה של מילאן הגדולה של אריגו סאקי, אבל שיטה שאיבדה מזוהרה בשנים האחרונות וכמעט לא נעשה בה שימוש. בעידן שבו השטחים במגרש מצטמצמים, הקבוצות כל הזמן מחפשות דרך לרווח את המשחק בהתקפה ולגרום לשחקנים לכסות מקסימום שטחים בהגנה, שיטת היהלום מאוד בעייתית.

) 



בשיטת הזו, אין שחקני כנף שירווחו את המשחק ואין כמעט אפשרויות ליצור משולשים באגפים, ומבחינה הגנתית, שלושה שחקני קישור אמורים לכסות את כל רוחב המגרש. כל מעבר צד מהיר או השתחררות מלחץ תוך הטיית כובד המשחק, יכולה לחשוף את ההגנה לחיסרון מספרי. נתניה מצאה פתרונות לשתי הבעיות האלה וגם ניצלה את היתרונות של השיטה, שהם נעילת המרכז והאפשרות ללחוץ גבוה כשמגמת המשחק משתנה לכיוון אחד הצדדים, חופש הפעולה של השחקן מאחורי החלוצים וחופש התנועה של החלוץ השני.


ברגע שנתניה מחזיקה את הכדור, היא למעשה משחקת עם שני קשרים אחוריים, כשעלי מוחמד יוצא ימינה לקו של ניקו אולסק להתחיל את ההתקפה ואביב אברהם יוצא לכיוון עמדת הכנף השמאלי בכדי לרווח את המשחק. העובדה שוויקי כחלון תומך הרבה בהתקפה מימין ודיא סבע מעדיף לברוח ימינה בכדי להיכנס פנימה עם רגל שמאל, גורמת לנתניה ליצור משולש מימין ולהביך משם את הגנת היריב. 

שני השערים של נתניה המהלכים הגיעו בדרך דומה, ממוחמד לסבע ומשם הרשות נתונה. מבחינה הגנתית, נתניה מחביאה נפלא את ערן לוי. כשנתניה לוחצת, סבע דוחף קדימה, ויחד עם הניידות ויכולת החילוץ המופלאה של מוחמד, היא פשוט לא נותנת ליריבה אפשרות לעשות את מעברי הצד שכך כך מסוכנים לדרך שבה היא משחקת.




ועוד אירוע שהראה כמה נתניה קבוצה בריאה בא ליד ביטוי בהחלטה הנהדרת של סלובודאן דראפיץ' להוציא את אלחסן קייטה שהחליט על דעת עצמו, בניגוד להוראות, לקחת את הכדור ולבעוט את הפנדל. בהחלטה הזאת, הבהיר דראפיץ' שיש היררכיה, המאמן מחליט והשחקנים מבצעים ואין אף שחקן שהוא מעל הקבוצה. בהחלטה הזאת הוא הרוויח את הקבוצה ואפילו את קייטה עצמו, שחגג עם חבריו בסוף המשחק. 

עכשיו כשהגענו לפגרת השזרוע (ביטוי ייחודי לכדורגל שלנו שצריך להתרגל אליו), אפשר לסכם בכמה מילים את מה שראינו עד עכשיו בליגה.

הדבר שהכי בלט בפתיחת העונה הוא הזילות בתפקיד המאמן. אנחנו רק במחזור העשירי, שלוש קבוצות החליפו מאמן אחד ושלוש נוספות מאומנות כבר על ידי מאמן שלישי!!! וזה בלי להגיד מילה על המנהל המקצועי החדש שהגיע למכבי חיפה, היועץ שבא והלך מבית"ר ירושלים וזה שבא ובינתיים נשאר במכבי תל אביב. זו כמות בלתי נתפסת של שינויים לשלב כה מוקדם של העונה. יותר ממצב המאמן, זה מעיד על המצב הניהולי של הקבוצות והדרך שבה בעלי הקבוצות בוחרים את האיש הכי חשוב במערכת. הצעת ייעול – לאמץ את המודל הספרדי, מאמן שסיים את תפקידו במועדון, מקבל את שכרו עד לסיום העונה ולא יכול לחזור לאמן באותה ליגה עד לסיום העונה. אולי זה יגרום לבעלי הקבוצות לעשות בחירות יותר שקולות ולמאמנים להיות יותר לויאליים וקולגיאליים.

מעבר לזה, שנים שלא הייתה לנו צמרת כזאת צמודה. הפועל חיפה עדיין בפסגה (הפועל באר שבע כנראה תידבק אליה אחרי שתשלים את המשחק נגד עכו), כשעוד שלוש קבוצות במרחק נגיעה. הצמרת הזאת מחזירה את הקהל ליציעים, מספקת בכל מחזור משחקים מרתקים ובעיקר נותנת הרבה צבע לליגה.

הפועל חיפה היא בהחלט הפתעת העונה. ניר קלינגר הצליח ליצור תלכיד מאוזן, פגע בול ברכש הזר (שטקוס ותמאש) וברכש הישראלי (ברסקי ותורג'מן) וכנראה יביא את יואב כץ לראשונה לפלייאוף העליון.


) 

ארבעה שחקנים בלטו מעל כולם בעשרת המחזורים הראשונים. הזר היחיד שביניהם, עלי מוחמד, הוא מבחינתי הטוב מכולם. מוחמד (באוקטובר מלאו לו 22), שיחק בליגה הלאומית שנתיים עד שפרץ כמטאור העונה בליגת העל. הוא מוביל את טבלאות ליגת העל בחילוצים ובתיקולים מוצלחים. הוא גם מוביל בטבלת חילוצי הכדור בחצי של היריבה. מוחמד הוא הסיבה העיקרית שנתניה כבשה שמונה שערים במשחק מעבר. 

עוד שחקנים שנצצו מעל כולם בסיבוב הזה הם כמובן דיא סבע עם עשרה שערים (ארבעה מחוץ לרחבה) ושני בישולים, חנן ממן (שלושה שערים וחמישה בישולים) ועידן ורד הנהדר, הישראלי הטוב בליגה בעשרת המשחקים הראשונים (ארבעה שערים ושישה בישולים) שהוא הגורם היציב היחיד בקבוצה הכי סוערת בליגת העל.

.


    




Sent from my SM-G935F using Tapatalk