מומודו בדרך

[אריאל]

היה לי מפ במילואים (מתוך איזה 7-8... איבדתי את הספירה) שהיה קרציה בלתי נסבלת. על כל דבר היה מתעצבן, מתלונן, מעיר. בכל תרגיל היה כל הזמן גוער למה ככה ולמה אחרת ולמה זה לא היה נגיש וזה לא תקין.

פעם באזור חברון היה חשש לחדירה לישוב שבאחריותנו (נדמה לי בית חגי)
כל הפלוגה הוקפצה (אני נהג חפ"ק. רואה שומע ויודע הכל)
ולכח אחד התקלקל הקשר וכח אחר הגיע מהצד הלא נכון ובכיתת כוננות לא שיבצו חובש ועוד כהנה ןכהנה "פאקים".

בסך הכל, טיפלנו יפה באירוע (כוחות ראשונים נכנסו לישוב תוך פחות מדקה, הצירים נחסמו תוך דקות ספורות תגבור של כל הגדוד תוך עשר דקות, באמת עבדו מרשים) ואז שאלתי את המ"פ איך זה שבתרגיל הינו שומעים ממנו צעקות בקשר ואחרכך חצי שעה שיחת נזיפה ומסדרי כוננות לתיקון ליקויים ופה הוא היה רגוע בכל הארוע ואחר כך שלח את כולם לישון ולמשימות השוטפות בלי כלום...

אז הוא ענה לי (ובגלל זה תיעבתי אותו פחות...) כשזה אמת, נלחמים. ברור שיהיו פאקים אבל צריך להתייחס אליהם כמובנים מאליהם וכעובדה. הגערות שלי כבר לא יעזו במקרה הזה.

אז חברה, נגמרו ההכנות והאימונים!

זאת הקבוצה, זה המאמן, ואלה המקורות התקציביים ועם זה ננצח. תפסיקו לבאס ולהתבאס ודי לפטר ולהחליף. מחזור 3 עבר, במקרה לא נגמר בתיקו בפ"ת, במקרה לא ניצחנו את ביתר והתיקו מול הפועל משקף.
כמו שאנחנו עם 2 נק, יכולנו להיות עם 5.

אז תהנו מהרגע... הרגע ש בקיץ חששנו שבכלל לא נעמוד בו השנה