ככה זה נראה מכאן / עדיאל אלבז מסכם סיבוב

[amir]

לטובת מי שאין פייס היטיב לסכם עדי אלבז.
1. משחק ראשון בליגה השנייה, כשכולנו מנסים להתעורר מהטראומה של השנה שעברה.
יוסי מזרחי בהופעת בכורה על הקווים, מוכיח לנו שאלו שהיו כאן קודם לא זכאים לכינוי "מאמנים". כבר בדקה ה -40 הוא שולח את עומר פרץ למקלחת, ואת קובי חסן לגרום לכמעט 4,000 צופים הרבה נחת.
אנקדוטה: ספתח בליגה השנייה ל-"ברגעים", ואליאב אוזן מעלה ליו-טיוב סרטון שיגרום למרוקאים לפתוח עלינו במתקפת "עצבים".
2. נוסעים לוינטר בסוכות, ומחכים 88 דקות למסירה גאונית של ערן לוי לשריקי שמזכיר לכולנו שזה לא חלום – הוא (שוב) יהלום.
האוהדים הצהובים לא שוכחים להודות לדראפיץ' על שנים נפלאות, אבל אחרי שבעים דקות עקרות, הם מתחילים לשלוח לו מגוון עצום של "איחולים וברכות".
אנקדוטה: הופעת בכורה של "כל חיי" ביציע הקבוצה, אבל את המילים מכירים רק כאלה שמגיעים למשחקים בלי חולצה.
3. שוב אמצע השבוע, פעם שלישית ברצף, ואנחנו שומרים על הבקעות באותו הקצב.
עלוש, מסודי והאדיה כמעט מפתיעים את הצהובים, עד החילוף המנצח של האיש עם הלחיים הנפוחים – המהלך המפתיע של הצנחת אקסברד, ברגע האחרון של מועד ההעברות, מחזיר את עצמו בענק, הרבה יותר מהר ממה שיכולנו לצפות.
אנקדוטה: עלי חטיב אחד שזוכה לכבוד (המפוקפק) של השחקן שקיבל הכי הרבה "יחס" מבלי שעלה לדקה אחת לכר הדשא.
4. התארגנות לוגיסטית מרשימה הופכים גם את המושבה להיאחזות צהובה. פתיחה מדהימה, שריקי בשער אופייני ואברג'יל עם שער בכורה, וזה נראה בדרך להתפוצצות מרשימה.
כדור קרן מחזיר אותם לעניינים, ואסולין בוחר לחגוג שער דווקא מול האוהדים הצהובים.
חלק מהקהל יוצא מוקדם בכדי לתת לשבת כבוד מלכים, וערן לוי, בשער שדה יחיד בסיבוב זה, עושה להם את זה עם חיוך על הפנים.
אנקדוטה: חגיגות שער הניצחון נעשות בישיבה, עם תנועות ידיים מוגזמות, בדיוק כפי שערן נוהג לעשות בכל פעם שהוא לא מקבל מסירות.
5. חשבנו שאנחנו באים לטייל מול נצרת עילית, רק לא לקחנו בחשבון את אברהים בסיט. לא ממש תקפנו, חשבנו שאפשר לא להתאמץ, ולמרות שער נהדר של שלו מנשה, התברר לנו שזה הולך להיות מאוד קשה.
תיקו ראשון אחרי ארבעה ניצחונות, ומיד התחילו "הברכות" מכל הנשמות הטובות.
אנקדוטה: ירדן כהן קיבל פה כבוד ששמור לשחקנים גדולים, אבל הוכיח שעדיין הוא נופל בכל פעם שהוא צריך לנצל מצבים.
6. מבחן ראשון למד הלחץ – משחק חוץ לא קל בירושלים, אחרי משחק שלא ניצחנו בו.
ליאור ז'אן חוזר אחרי היעדרות ומרגיע אותנו גם בהגנה וגם בשער בכורה. מבחינת ההיסטוריה אלו ייזכרו גם כעשרים דקות הבכורה של קאיודֶה.
אנקדוטה: קהל ירושלמי של משפחות וילדים, די הוגן וסימפטי, זוכה לקבל את "ברכת האמהות" מקומץ נתנייתי לא מייצג. לא מכובד ומיותר לחלוטין.
7. האורדונים מגיעים לכאן עם מאמן חדש על הקווים, אבל ההפתעה הגיעה מאיגוד השופטים. שמעון אלקבץ מגיע עם חסכים בתשומת לב, וממש לא רגוע, ומחליט להתנהג כמו שריף במערב הפרוע… ליאור ז'אן וערן לוי מורחקים, והוא אפילו ממציא פנדל לאדומים.
כל זה לא מפריע לצהובים לגלות אנרגיות מדהימות ולהוציא אותנו מחייכים.
אנקדוטה: צלישר נכנס להיסטוריה עם בישול ראשון, וקובי חסן מגלה שהוא יודע לכבוש גם עם הראש.
8. טראומת אלקבץ מקבלת חותמת בדמות הפסד ראשון. אקסברד ורול (שער בכורה), מחקו והפכו יתרון של הכחולים , תומר קשטן עושה לנו בחמש דקות מהפך מרשים, וחלק מהאוהדים מתחיל לאכול "סרטים".
יוסי מזרחי הכניס את ויקי כחלון וסופר ובתגובה ספגנו צמד. מאז כחלון נמחק, וסופר שודרג.
אנקדוטה: ערן לוי קיבל שדרוג לאגו, לאחר שבפעם הראשונה שלא היה בסגל הקבוצה, נחלנו הפסד רשמי העונה.
9. פרוספר אזגי בא לבקר, בעיתוי הכי טוב מבחינתו, וקיווה לצמצם את הפער. בפועל, קיבלנו שוב קבוצה שמבקיעה שער יתרון (שריקי) ויורדת למגננה כמו חייל במוצב אחרון. מאוולי השווה בבעיטה סתמית, אבל אז הגיע האיש והמשרוקית. שלוש נקודות שהגיעו בתוספת הזמן, מהרגל הצנומה של קובי חסן, הפכו את השבת שלנו לעונג אמיתי.
אנקדוטה: היה פנדל שתי שניות לפני נגיעת היד של חיים מלכה מחוץ לרחבה, בכדור שנשלח לאקסברד. מעניין שאף אחד לא דיבר על זה.
10. בפייסבוק פתחו הימורים על כמה חתיכות ניתן לאום-אל-פאחם האחרונה, ומי שהימר על פחות מרביעייה הושעה מהקבוצה. אחרי שקיבלנו הגליה לחיפה (כי בקבוצה התעקשו לשזרע דווקא אז), מה שהתבטא בכמות האוהדים שנסעו עם הקבוצה, קיבלנו שידור אינטרנטי באיכות של משחק כדורסל בלבנון. הרבה קללות עפו ביציע, לכיוון השחקנים לפני שקאיודה ושריקי (פעם ראשונה שהצמד הזה כובש יחד) הרגיעו והחזירו את הצבע לפנים.
אנקדוטה: קרופניק קיבל אינסוף "ברכות" מהאוהדים, אבל הוא טען שהוא רגיל לכך עוד מהימים שלו במדי הצהובים.
11. הלבנים (לראשונה העונה) חיממו לנו את הלב בערב גשום מאוד, כשאי אפשר היה לשבת על הכיסאות. שלישיה של קאיודה, עם תוספות של אברג'יל ופנדל של ערן שלחו 1,501 אנשים החוצה מהמגרש – אותנו עם חיוך ואת לחמן מיואש. יום למחרת הוא כבר היה בלשכת האבטלה ואנחנו המשכנו למשוכה הבאה.
אנקדוטה: פעם ראשונה שהשחקנים שלנו הוכיחו כי הם מכירים את "כל חיי" אבל אולי בגלל ששרנו אותו כל כך הרבה פעמים באותו משחק.
12. עפולה הגיעה לנתניה, ולמרות שעת השבת, עדיין היו כ-4,000 אוהדים ביציעים. מחצית ראשונה מצויינת שלנו, הסתיימה ללא שערים עד שצלישר (בכורה) ופנדל של ערן (שני תוך ארבעה ימים) הרגיעו אותנו בטריבונה, אבל שחר סימנטוב העלה לכולנו את הדופק, כשהראה שלא רק לערן לוי יש מרעום ברגל. ניצחון רביעי ברציפות, למרות העייפות.
אנקדוטה: ליפנייה כובש שער עצמי ומקבל עידוד כמו שלא קיבל מעולם, בעיקר כשבא להודות בסיום לכולם.
13. באנו למשחק מול יבנה, כשכל מאה האוהדים שלהם קיבלו יחס כאילו הם האולטרס של לאציו… שבוע שלם כולנו התעסקנו בקהת, פרץ ונבו מזרחי, רק שכחנו שבשער שלהם יש את גיא סלם שרגיל לחלק מתנות (ד"ש מאדריאן פרננדז). בשורה התחתונה, אקסברד שוב כובש שער ששווה לנו שלוש נקודות (פעם שנייה העונה).
אנקדוטה: הקהל שלנו עסוק בעידוד לגולן חרמון יותר מאשר לשחקנים שלנו.
14.גם הפועל ירושלים מגיעה לכאן יומיים אחרי שהחליפה מאמן, ושוב זה עולה לנו בשתי נקודות. האדומים אמנם בעטו רק בעיטה אחת לשער אבל זה הספיק להם בשביל להשוות אחרי היתרון של צלישר. כל אלו שפנטזו על שלוש נקודות יצאו מאוכזבים אבל בעצם לא ממש הגיע לנו לצאת כמנצחים.
אנקדוטה: סלמן עמר ניהל את המשחק ביציע והוא רץ שם יותר ממה שעשה ערן לוי רץ על המגרש.
15. הכח ר"ג הגדולה והחזקה (מילולית) חיכתה לנו בסיבוב, ואחרי דחייה של שלושה ימים, הגענו למגרש שאנחנו כל כך אוהבים. קאיודה ושריקי עשו מהפך והקנו לנו את שלוש הנקודות הכי מתוקות עד עכשיו (זה תמיד נכון למשחק האחרון).
אנקדוטה: שריקי העביר בקשה שאת כל משחקי הבית שלנו נעביר לוינטר וביקש שנקרא לו בדקה ה-85 בערך.
ניפגש בסיבוב (הבא)