קצת הרהורים בפגרה על הגדול מכולם

[amir]

אביעד פוהרליס
יום נסעתי לנתניה לפגוש את מוטל׳ה. אחרי כל השנים וכל המקומות בעולם בהם שיחק, והעולם והחוויות שמספיקות ל-200 שנה, בסוף הוא חזר לעיר שהפכה אותו למי שהוא. לכתוב לספר 100 הגדולים רק מאות מילים ספורות על אחד כמו שפיגלר זה עוול בלתי נסלח, אבל המציאות מכתיבה לנו לנסות לזהות את החומרים האלו שממנו נוצר והפך למה שהיה - בעיני רבים מאוד גדול הכדורגלנים הישראלים ששיחקו כאן.
שפיגלר היה פה לפני שחשבנו על מקסיקו 70׳. כשהיה ילד העריץ את נחמיה בן אברהם ששידר את המשחקים של נבחרת ישראל ברדיו, כי טלוויזיה לא היתה, וככה יכול היה הילד להפליג על גלי הדמיון והסיפורים שתיאר בן אברהם על מעללי הנבחרת, היו או לא היו באמת זה כבר לא חשוב, וגם אין מי שיחלוק.
ומכל שחקני הנבחרת העריץ מוטל׳ה את יעקב חודורוב, כי ישראל היתה נבחרת קטנה ודי חלשה ונאלצה להתגונן גם ברוב דקות השידור, ככה ששמע כל הזמן חודורוב חודורוב וכשהסתיים המשחק, רץ לחצר הבית וחיקה מדמיונו את זינוקיו של חודורוב. כי מהיר כמו שייע גלזר הוא לא היה, וראש כמו של סטלמך לא היה לו. אז היה חודורוב.
עד ששניאור בא ועשה ממנו לאחד שרגליו ופיו היו שווים. בהתחלה הוא היה זוג עם ויקטור סרוסי, אבל החיבור הניצחי היה עם גיורא שפיגל. לא היה צריכים להסתכל, בוודאי לא לדבר.
והוא היה בכל הצמתים שאחריהם אנחנו רודפים עד היום, באוסטרליה ובמקסיקו, בנתניה ובקוסמוס עם פלה, שבמקסיקו 70 השיג את הגביע האחרון שלו.
זאב, הקריקטוריסט של מעריב, הנציח את הלסת המנצחת, הכי מפורסמת שהיכרנו שהיא כבר בת 73, אבל בועטת ומדברת כמו פעם.
צילום : אילן בשור
את סיפורו שלח מוטל׳ה תמצאו בספר 100 הגדולים שייצא לאור לקראת ראש השנה.
רון עמיקם
התמונה הכי צרובה היא הבעיטה - "בעיטה...ושער!" - לרשת השבדית כמה דקות אחרי שאלה הבקיעו שער מנבדל ושברו את הרגל של יוחנן וולך. מוט'לה בועט מ-20 מטר פצצה, מסתובב ומרים יד. זהו, לא משתולל, רק מרים ידיין, עם הראש למטה. לא צריך הרבה, יש לנו שער במונדיאל. שום יצחק קופץ עליו ומסובב אותו 3 פעמים, אבל מוטל'ה נותר באדישות מנצחת. כאילו עשה רשימה ובסוף הוא שואל: "עוד משהו?" לפני 27 שנה הגיעה לכאן נבחרת בריה"מ למשחק ידידות נגד נבחרת ישראל ואיתה נבחרת הותיקים ששיחקו ב-56' ברמת גן. לב יאשין הגיע בלי רגל, מסכן, ישב וראה את המשחק מכסא גלגלים. צמד השינים כמובן פתח בהרכב. דקה ראשונה: שפיגל מסר לשפיגלר והוא בעט פנימה כדור סופר מדויק. הוא רץ למאמן יוסל'ה מירמוביץ' וסימן לו שיחליף אותו, הוא עשה את שלו. אותו סיפור כשהיה מאמן בבית"ר ת"א ב-82'. הוא כבר פרש והיה בן 38, אבל מה לעשות שבית"ר של שלום גניש עמדה לרדת, אז שפיגלר הביא את שפיגל, וחזר לשחק. משחקו הראשון היה בוינטר נגד מכבי יפו שלי. היה שם כדור עונשין והוא סובב אותו מ-25 מטר אלכסונית שאפילו הידיים של הרצל קביליו היו קצרות מלהושיע. ראיתי את זה במו עיני. זה למה מוטל'ה היה גדול השחקנים מאז ומעולם, כי הכל היה קטן עליו, הכל.

---

חברה תגיבו ולא רק על כל פיפס מפוברק של פשכה למלא 28 דפים במיוחד הוותיקים שגם זכו לראות אותו בגדולתו ולא רק כנשיא כבוד מפוקפק.

Sent from my SM-G935F using Tapatalk