רשימה: מכל הבא ליד 1

[יגאל יהב]

מפלת ה- 5:0 של הפועל ת"א בדרבי חוללה סופת טורנדו בקרבה של המשפחה האדומה. קריאות רבות לרוויזיה עלו בקרב אוהדי מועדון זה, כאשר זו שמשכה את תשומת לבי יותר מכל היא הקריאה לאמיר כבירי ללכת הביתה. איש זה, כידוע, הוא הבעלים של המועדון האדום. אין זו הפעם הראשונה בה זה קורה במחנה האדום, באשר זה כבר קרה במהלך עונת 11/12 עם אלי טביב. בד בבד יש לציין שעתה, עם כבירי, אין זה מתאפיין באינטנסיביות ובנחישות שהיו כלפי קודמו לתפקיד. לאלי טביב לא היה כל סיכוי נוכח גילויי העויינות והשטנה שהופנו כלפיו, כי אוהדי מועדון כדורגל, אמנם, אינם יכולים לקבוע מי יהיה הבעלים שלו אבל הם כן יכולים לקבוע מי לא. וזה גם משיב אותי למקרה של אנשי מחננו עם אשר אלון. יצויין, עתה, כי המקרה הנוכחי עם כבירי (מבין כלל השלושה) הוא עדיין אירוע במשקל נוצה באשר הקולות הקוראים לו לפרוש עדיין רחוקים מאוד מלהיות בעלי מסה משמעותית, ומכאן שהשוואה ראוייה ניתן לעשות רק בין שני המקרים הנותרים. הקריאה בקרב אנשי מחננו לאלון לוותר על בעלותו באה לאחר שעלתה מועמדותו של אחד שנראה ראוי ממנו (דניאל יאמר, כמובן), ולא זה היה המצב בשורות הפועל ת"א. לא היה להם שום אדם ראוי שהציע את מועמדותו תחת טביב. עמדתנו הייתה פוזיטיבית. ידענו את מי אנחנו רוצים. עמדתם, לעומת זאת הייתה "קודם שהוא יעוף ואחרינו המבול".

אשר אלון... אוי איזה זכרונות... בקיץ 2006 הוא חדל לשמש כראש משפחת מכבי נתניה, אולם עתה יש להודות כי בחלוף השנים הוכיח האיש שהוא גאון כדורגל: מעצמת כדורגל הוא הקים מהאמצעים הדלים שמעמידה לרשותו המורשת הצנועה של הפועל רעננה. הוא נטע את את המועדון הזה היטב בליגת העל, כשמתחתיו, בלאומית, הוא מותיר מותגים עטורי תהילה כהפועל ר"ג, הפועל רשל"צ, הפועל פ"ת, הפועל י-ם ומכבי נתניה, שלא להזכיר את הכח עמידר ר"ג שבליגה א'. בל יטעה איש: הצלחתה של הפועל רעננה היא בראש ובראשונה פרי עשייתו. יאמר העניק לנו שלוש שנים קסומות, אולם עם תומן הושלכנו לתקופת טלטלה וחוסר ודאות שיש לקוות שבקיץ האחרון באה לקיצה. עתה עולה הסוגיה הזו: האם נהגנו בתבונה כשביכרנו את השני על פני הראשון? אלון היה הציפור הבטוחה שביד. יאמר היה השתיים שעל העץ. ניתן גם להשוות את הראשון למשכורת ממוצעת של שכיר ואת השני לרווחים פרועים בבורסה. באפשרות הראשונה יש לאדם הכנסה צנועה אולם הגעתה בטוחה. בשנייה עשוי האדם לגרוף רווחים גבוהים ומיידים, אולם מנגד הוא גם נוטל את הסיכון שהוא לא ייוותר אלא בתחתוניו לגופו. האם מוטב היה, אם כן, לשמור על הציפור הבטוחה שביד, או אולי ללכת באומץ להימור הפרוע בבורסה שאת ההתפתחויות בה מי ישורן? לא לי להשיב. יעשה כל חבר מחננו את חשבונו לעצמו, ויגיע למסקנה לפי כושר שכלו וצו מצפונו. מבחינתי אני, בתוככי קרביי, אני מותיר את הסוגיה פתוחה.

כאשר בא דניאל למשפחתנו הוא הצהיר, מלכתחילה, שאין זה אלא לתקופה קצובה בת חמש שנים, ואינני רואה בכך כל טעם לפגם. כל אדם רשאי לקבוע מהו פרק הזמן אותו יקדיש לתחום כלשהו, ומהו השיעור ממשאביו אותו יעמיד לטובת העניין. בכל מצב עומדים לו עקרונות חופש העיסוק והזכות לקניין. ולמה, בכלל, הצטרף דניאל למשפחתנו? לשם מה עשה זאת? התשובה לכך, עתה, ברורה לכל: כדי להביא לקבוצתנו את מתיאוס ובכך לקנות לו שם ברחבי אירופה. האם בכך נהג הוא בנו שלא כשורה? האם, בעשותו כזאת, מעל באמוננו? האם היתל ותיעתע בנו? האם סובב אותנו בכחש? דעתי היא שלא. אני, על כך, משיב בשלילה. הכדורגל הוא מנוף לגיטימי לפרסום. המשקיע מביא את הכסף הגדול, ובתמורה לכך מגיע שמעו לרבים. כך התפרסמו שמיר, הרציקוביץ, שחר, טביב, תאומים ועוד רבים וטובים וזה בסדר גמור. זהו דיל הוגן לשני הצדדים.