עד המוות בצהוב

[יגאל יהב]

ז'אן קלוד נחת בקופסתנו רק בשנת 1974 אך אהבתו לכדורגל החלה בגיל צעיר ביותר עת שיחק כילד בקבוצת הכדורגל של ליל.



כשפגש בחו"ל את בחירת ליבו, נתנייתית לשעבר שבית הוריה היה מאלו המשיקים לקופסה, שגג ביתם שימש כאחת מנקודות התצפית לשדה המשחק הגיע התקבל מיד כחתן האידיאלי ע"י חמיו, יוסף בורשטין, המנוח שהיה בעצמו חבר בלב ובנפש במחננו, ומכאן כבר הייתה הדרך לחופה קצרה מאוד. עם עלייתם ארצה נדדה אהדתו להפועל קיבוץ הסוללים ולתקופה נוספת ל"קרוסינג בריסל" (הוא אף זוכר משחק חוץ אליו נסע 300 ק"מ ברכב סימקה 1000 רק כדי להתבשר שהמשחק בוטל עקב השלג הכבד שירד לכל אורך הנסיעה) לפני שנחת בעיר החוף של נתניה, בשנת 1974 כאמור. לז'אן קלוד מבטא צרפתי מובהק, וזה עלול להטעות את בן שיחו. מבטא זה, ראשית, עלול לשוות לו דימוי של דובר עברית רצוצה, בעוד האמת היא שאין לו שום בעיות תקשורת בשפת עבר. הוא מבין הכל: שיחות רחוב, שיחות סלון, חדשות, ספרים, עיתונים ואפילו את המאמרים שלי... זה גם עלול להקנות לו דימוי של אוהד המנותק משהו מזרימת האירועים במשפחת מכבי נתניה, ואין דבר השגוי מכך. בקיאותו בנעשה בק' מגיעה עד לרמת הנעליים הבלויות ביותר, היא איננה נופלת מזו של שום אוהד אחר, ויתר על כן, הוא בקי לעומק גם במתרחש בקבוצות אחרות ובעולם הכדורגל הישראלי והעולמי בכלל. אם באשר לידענות בתחום הראשון אני עוד איכשהו יכול להתמודד איתו, אם בזה אני עוד יכול למלט את עצמי בהפסד בנקודות בלבד, הרי שבשני תבוסתי המוחצת מובטחת. אין לי כל סיכוי לסיים קרב מסוג זה נגדו שלא בנוק אאוט. וז'אן קלוד מוכיח לאורך כל הדרך שהוא אכן אוהד ראוי: עם בוא מועד משחק הוא לובש את חולצת חבר ה"פנזין", כורך סביב צוארו את הצעיף שבצהוב שחור, חובש לראשו כובע עם אותם צבעים ממש ויוצא לדרך. ליגה, גביע המדינה, גביע הטוטו, וזאת מדן ועד אילת. דבר לא יבלום אותו: מטר זלעפות, סופות שלגים, שרב מצמית, מגיפה מידבקת, רעידת אדמה, סופת טייפון, התפרצות וולקנית, גל צונאמי, מדבר קלהארי. על הכל הוא גובר בדרכו לחזות בק'. מקומו ביציע לא נפקד גם כשהיה עליו לצום לקראת בדיקות רפואיות, וכבר אף קרה שלאחר ניתוח הוא הגיע למשחק עם קטטר! תמיד רואים אותו, והוא אינו מחמיץ משחק כמעט לעולם. כמעט לעולם לא ייפקד מקומו ביציע. כשהוא כן נעדר מקופסתנו, זה בדרך כלל נובע מחופשה בחו"ל, שגם אותה הוא מתכנן ע"פ משחקי כדורגל בליגות נכר (זה התחיל בגרירת כלתו לצפות בדרבי איסטנבולי בירח הדבש בשנת 63!!!) זהו עמיתנו, ידידנו, חברנו ואחינו למשפחת מכבי נתניה זאן קלוד דריימן.