לכל מאן דבעי

[תומר חרוב]

שישה עמודים לשרשור הזה ולא ראיתי מילה אחת של התנצלות כנה מאף אחד. רמזתי פה לא פעם שאנשים עוברים את הגבול וזה לא צד אחד. אז לפחות בעניין הזה שכל אחד יביט על עצמו ואיך הוא יכול היה למנוע את ההידרדרות המילולית (וזה כולל התעלמות מפרובוקציות).
משה,
התשוקה שלך לדיונים מפרה ומעוררת הערכה. אבל מכולם, אתה הלכת הכי רחוק לא רק עם השפה אלא גם עם הגישה לפיה כל מי שלא מסכים איתך הוא בעל אינטרס. הגישה הזו נועדה לסתום פיות ולטעמי היא יש בה אלימות קשה כלפי מגיבים אחרים וגם הלבנת פנים. מה גם שלפי ההגיון שלך היו מרחיקים ומבקרים את טל ואמיר שכן אתה "מגן" על ההנהלה והם תוקפים אותה. אתה לא היחיד שעבר פה את הגבול, היו כאלו לפניך אבל מה שבלי בך זה שאתה לא קוריוז, ידעת להגיב לעניין ולנמק ודעתך במגוון נושאים הייתה לגיטימית ודי מקובלת עלי. אך אי היכולת שלך להכיל דעות שונות ולקבלן מבלי להטיח האשמות שהפכו לאחר מכן לקללות פגעה בך ובפורום,. אני בחודשיים האחרונים בקושי מגיב פה כי כל דיון הופך להתנצחות אישית.
לא אהבתי את האמירות של טל לגבי מחלות נפש וכדורים. בתור אדם שעבד עם נפגעי נפש תקופה ארוכה הצטערתי לראות מפגן של דה הומניזציה לאנשים עם בעיה אמיתית וכואבת, מה גם שלפי הסטטיסטיקה קרוב לוודאי שכמה מבאי הפורום הזה סובלים מתסמין נפשי כלשהו ומטופלים הכדורים, כיצד זה גרם להם להרגיש? או אולי מגיב הומוסקסואל שרואה שמשתמשים בהעדפות המינית כקללה?
לפעמים אנו חושבים שגידופים בשפה גבוהה "מתורבתים" יותר מהבן זונה ודומיהם אבל דווקא למי שיודע להתבטא יש הרבה יותר כח במילים וחבל שבוחרים להשתמש בו לרעה.
ובמסגרת הקריאה שלי לחשבון נפש של כל אחד, אני רוצה לתנצל אם מישהו נפגע מדברים שכתבתי מתישהו.