03-Mar-2015, 19:17
דעה: ברור שבניון יבכה אחרי שער
03/03/2015 | 13:48
דניאל סעדון לא מתרגשת מקפטן מכבי חיפה ויודעת מה בדיוק הסיבה לדמעות שזלגו
אני בוכה כמעט מהכל.
כשאני חותכת בצל, כשהחמור של מרקו מת, כשיש סייל בזארה ונשארו שמלות רק במידה אקסטרה-סמול.
לא רק כשעצוב לי אני בוכה, גם כשאני שמחה, מתרגשת או רותחת מזעם. אבל גבר בוכה לא ראיתי הרבה זמן.
לא מאז הערב ההוא בתל אביב, כשאני והבחור שאהבתי שתינו יותר מדיי וויסקי, והוא הזיל מולי דמעות רוויות אלכוהול ונטולות אגו, ואמר לי מילים שלא שמעתי ממנו מעולם.
גם כשאני מתגעגעת העיניים שלי לחות והגרון חנוק והדמעות בורחות.
אבל גבר בוכה לא יצא לי הרבה זמן לראות.
עד שראיתי את יוסי.
ניסיתי לחשוב אילו סיבות יכולות לגרום לגבר לבכות, מבלי שאחוזי האלכוהול בדם שלו ינועו בין שלילה להרעלה, ומבלי שיחשדו בו, ולו לרגע, כמתחבר לצד הנשי שלו. לרגע חלפה במוחי המחשבה, שאולי הוא היה בעיצומו של משחק כדורגל עם החבר'ה במתנ"ס השכונתי וחטף טיל לאף, למרות שהם סיכמו בלי פיגוזים. אבל האף שלו היה נראה יחסית בסדר, וסמי עופר זה לא שכונה. לפחות לא עד שבוע הבא, כשאוהדי בית"ר יגיעו. אני גם דיי בטוחה שלא ראיתי את משומר מסתובבת ברחבה עם צלוחית סחוג ומחלק טעימות. מה גם שבניון זה לא שם של יוצאי אשכנז, כך שיותר מדי חריף זו כנראה לא הסיבה לדמעות. יכול להיות שהוא עדיין שבור מאובדן האליפות של מכבי חיפה בעונת 2009/2010 להפועל תל אביב? או שגרוע מכך, הוא אוהד הפועל תל אביב? כי זו חתיכת סיבה טובה לבכות.
או שאולי הוא פשוט איבד כדורים בסיטונאות, החמיץ שני שערים בטוחים, הבין שהוא היה צריך לתלות את הנעליים מזמן, ואז פתאום הבקיע גול. כזה שככל הנראה גם סבתי, שתחיה, הייתה מצליחה להכניס לשער, אבל הטיימינג שלו היה נפלא. ברור שהוא יבכה! הוא ניצל מלינץ' תקשורתי לעוד שבוע לפחות.
תקראו לי קרת-לב, תקראו לי חסרת-לב, צינית, אכזרית, תקראו לי אפילו מרושעת. אבל קוראים לי דניאל, וגם אני הייתי בוכה אם הייתי נראית כמו שיוסי בניון נראה. על המגרש.
03/03/2015 | 13:48
דניאל סעדון לא מתרגשת מקפטן מכבי חיפה ויודעת מה בדיוק הסיבה לדמעות שזלגו
אני בוכה כמעט מהכל.
כשאני חותכת בצל, כשהחמור של מרקו מת, כשיש סייל בזארה ונשארו שמלות רק במידה אקסטרה-סמול.
לא רק כשעצוב לי אני בוכה, גם כשאני שמחה, מתרגשת או רותחת מזעם. אבל גבר בוכה לא ראיתי הרבה זמן.
לא מאז הערב ההוא בתל אביב, כשאני והבחור שאהבתי שתינו יותר מדיי וויסקי, והוא הזיל מולי דמעות רוויות אלכוהול ונטולות אגו, ואמר לי מילים שלא שמעתי ממנו מעולם.
גם כשאני מתגעגעת העיניים שלי לחות והגרון חנוק והדמעות בורחות.
אבל גבר בוכה לא יצא לי הרבה זמן לראות.
עד שראיתי את יוסי.
ניסיתי לחשוב אילו סיבות יכולות לגרום לגבר לבכות, מבלי שאחוזי האלכוהול בדם שלו ינועו בין שלילה להרעלה, ומבלי שיחשדו בו, ולו לרגע, כמתחבר לצד הנשי שלו. לרגע חלפה במוחי המחשבה, שאולי הוא היה בעיצומו של משחק כדורגל עם החבר'ה במתנ"ס השכונתי וחטף טיל לאף, למרות שהם סיכמו בלי פיגוזים. אבל האף שלו היה נראה יחסית בסדר, וסמי עופר זה לא שכונה. לפחות לא עד שבוע הבא, כשאוהדי בית"ר יגיעו. אני גם דיי בטוחה שלא ראיתי את משומר מסתובבת ברחבה עם צלוחית סחוג ומחלק טעימות. מה גם שבניון זה לא שם של יוצאי אשכנז, כך שיותר מדי חריף זו כנראה לא הסיבה לדמעות. יכול להיות שהוא עדיין שבור מאובדן האליפות של מכבי חיפה בעונת 2009/2010 להפועל תל אביב? או שגרוע מכך, הוא אוהד הפועל תל אביב? כי זו חתיכת סיבה טובה לבכות.
או שאולי הוא פשוט איבד כדורים בסיטונאות, החמיץ שני שערים בטוחים, הבין שהוא היה צריך לתלות את הנעליים מזמן, ואז פתאום הבקיע גול. כזה שככל הנראה גם סבתי, שתחיה, הייתה מצליחה להכניס לשער, אבל הטיימינג שלו היה נפלא. ברור שהוא יבכה! הוא ניצל מלינץ' תקשורתי לעוד שבוע לפחות.
תקראו לי קרת-לב, תקראו לי חסרת-לב, צינית, אכזרית, תקראו לי אפילו מרושעת. אבל קוראים לי דניאל, וגם אני הייתי בוכה אם הייתי נראית כמו שיוסי בניון נראה. על המגרש.