29-Nov-2014, 13:42
אין לי שום טענות כלפי אלי שגב. בבואו לבעלות על מועדון כדורגל הוא הכניס את ראשו לאחד מכאבי הראש הגדולים בארץ. תחום זה מנחית על המצוי בו טרדות ללא הפסקה, והנה עתה הוא החליט שדי לו. אחת הגירסאות לצעד זה טוענת שזה בגלל מצב בריאותי, או לחץ משפחתי או אולי לחץ מצד שותפו לעסקים באפריקה. יש לכבד את הצעד והסיבה לו אף אם זו לא ידועה, אבל לא ניתן לקבל את טענתו שזה עקב יחס האוהדים למאמן. יש מקומות שבהשוואה אליהם היחס של אנשי מחננו למזרחי הוא כליטופים של בחורה.
וזה משיב אותי, באופן בלתי נמנע, לזכרונות תקופת יאמר. גם כלפי יאמר לא ניתן לבוא בטענות, כי ככלות הכל הוא השקיע במועדוננו את מיטב כספו. הוא עשה זאת מרצונו החופשי לחלוטין. הוא לא חייב דבר לאיש ולא ניתן היה לכפות עליו דבר. עם בואו למועדוננו, ולמי ששכח זה היה בקיץ 2006, הוא אמר שהוא בא לתקופה קצובה של חמש שנים. זו זכותו לקבוע כך. אוהדי מועדון כדורגל יכולים להכתיב מי לא יהיה הבעלים שלהם. מי כן יהיה ולכמה זמן אין באפשרותם. זה מעבר לשליטתם. רבים מאנשי מחננו נכספים ליצחק תשובה כבעלים. לי זה נראה כחלום באספמיא. מכבי נתניה, מבחינת תשובה, היא משהו ששייך לעברו, והוא עתה מעוניין להביט קדימה אל עבר אתגרי העתיד. הוא, ככל הנראה, מעלה פה ושם תרומה ראוייה, אבל בעלות מלאה עם כל המעורבות הכרוכה בכך? ככל הנראה כבר לא בשבילו.
ויש לנו גם כאבי ראש בליגה. במוצ"ש ה-08.11.14 (כשלמחרת מתעתדת קבוצתנו לשחק נגד מכבי ת"א) בשעה 20:55 הייתי מרוצה למדי: הבחנתי ששלוש קבוצות הממוקמות נמוך מקבוצתנו (הפועל עכו, מ.ס אשדוד והפועל פ"ת) כבר הפסידו, ומשמעות הדבר הייתה שבכל מקרה לא תרד קבוצתנו, אם תפסיד למחרת, אל מתחתיהן (ב-21:25 קלקל קצת נצחונה של הפועל חיפה ב"טדי" קמעא את השורה, אבל לא הכל יכול להיות מושלם). לא היו לי תקוות רבות מדי לפני המשחק נגד מכבי ת"א, ואכן תוצאת משחק הלמה למדי את תחזיותיי: לקבוצתנו התקפה ראוייה (מס' 4 בליגה) המסוגלת לכבוש שער אחד למשחק או שניים, אבל אם ההתקפה של מכבי ת"א מגיעה ליום עבודה רגיל הרי שהיא מסוגלת לכבוש שלושה ואף ארבעה שערים. ולא משנה אם מדובר במתנות מההגנה של היריבה אם לאו. אלמלא הובקעו השערים בדרך זו הייתה היריבה משיגה אותם בדרכים אחרות. יש לה את האיכויות לכך. זה לא המשחק בו חשוב לקחת את הנקודות. את הנקודות צריך לקחת נגד סח'נין, אשדוד, הפועל פ"ת, מכבי פ"ת והפועל חיפה. קבוצה יורדת ליגה לא מפני שהיא שמטה נק' נגד מכבי ת"א, הפועל ב"ש וקריית שמונה, אלא נגד קבוצות אלו. כשהורחק שוערם זה העלה את מפלס התקוות במידת מה, אבל לא עד כדי כך שתיגרם תחושה שיש כאן הזדמנות ממשית לחולל סנסציה. אולי לו היה הוא מורחק כבר בפתיחת המחצית השנייה אפשר היה לדבר אחרת. ניתן היה לומר שהנקודות נגד מכבי ת"א היו אבודות מראש, וזה מחייב השגת נצחונות במשחק שלפני משחק זה ובזה שלאחריו. בעונת 02/03 גברה קבוצתנו במח' השביעי על עירוני רשל"צ 1:2 ובתשיעי על הפועל פ"ת 0:1, כשבתווך, בשמיני, היא סופגת מפלת 5:0 ממכבי ת"א. הייתי אז מודע היטב למשחק הקשה נגד חבורת נמני, ולכן ראיתי בנצחון על רשל"צ אגירת שומנים כדי שתוצאה קשה נגד מכבי ת"א לא תגרום לנזק רב מדי ובנצחון על הפועל פ"ת השתקמות מלאה מאותה תבוסה. לפני אותה דבוקת מחזורים הייתה קבוצתנו במקום החמישי כשלרשותה 4 נק' פחות מהשלישי ושתי נק' יתרון ע"פ השמיני, והנה, לאחריה, היא מצאה את עצמה שוב באותו מקום אלא שעתה הפער מהשלישי הצטמק לשלוש והיתרון ע"פ השמיני צמח ל-4. זה בדיוק אשר קרה לקבוצתנו בעונה זו בשלושת המח' שמהשביעי עד לתשיעי: היא נצחה במשחק אגירת השומן (את הפועל פ"ת 1:3), נחלה הפסד במשחק הקשה שבתווך, ושבה לנצח במשחק ההשתקמות.
ויריבת משחק ההשתקמות, כידוע, הייתה הפועל רעננה. שלא כפי שניתן להתרשם ממימדיו הצנועים של היישוב אותו היא מייצגת, מדובר בקבוצת כדורגל ותיקה למדי: הזדמן לי להיתקל בשמה בעיתונות ספורט מ-1950 לערך. שנים רבות היא התגלגלה בליגות נמוכות, והנה בעונות האחרונות היא עושה חיל בליגה הבכירה. אין ספק שאשר אלון עושה שם עבודה יפה. המשחק הזכור ביותר לקבוצתנו נגדה הוא מעונת 04/05, במסגרת הליגה השנייה, כשבאנו לשם שופעי בטחון, גדשנו את היציעים בצהוב שביטל לחלוטין את הכתמים האדומים הספורים פה ושם, ולבסוף הלכנו לדרכנו כשזנבותינו בין רגלינו עם הפסד 2:0 משפיל. משחק נגדה מעורר את הרושם שמדובר באחת ההתמודדויות הקלות בליגה, אבל זהו מוקש שכבר הפיל רבים וטובים מאיתנו. יצאנו לבסוף בשלום מהמהמורה הזו, ועם שלוש הנקודות בכיס אפשר להמשיך הלאה.
וזה משיב אותי, באופן בלתי נמנע, לזכרונות תקופת יאמר. גם כלפי יאמר לא ניתן לבוא בטענות, כי ככלות הכל הוא השקיע במועדוננו את מיטב כספו. הוא עשה זאת מרצונו החופשי לחלוטין. הוא לא חייב דבר לאיש ולא ניתן היה לכפות עליו דבר. עם בואו למועדוננו, ולמי ששכח זה היה בקיץ 2006, הוא אמר שהוא בא לתקופה קצובה של חמש שנים. זו זכותו לקבוע כך. אוהדי מועדון כדורגל יכולים להכתיב מי לא יהיה הבעלים שלהם. מי כן יהיה ולכמה זמן אין באפשרותם. זה מעבר לשליטתם. רבים מאנשי מחננו נכספים ליצחק תשובה כבעלים. לי זה נראה כחלום באספמיא. מכבי נתניה, מבחינת תשובה, היא משהו ששייך לעברו, והוא עתה מעוניין להביט קדימה אל עבר אתגרי העתיד. הוא, ככל הנראה, מעלה פה ושם תרומה ראוייה, אבל בעלות מלאה עם כל המעורבות הכרוכה בכך? ככל הנראה כבר לא בשבילו.
ויש לנו גם כאבי ראש בליגה. במוצ"ש ה-08.11.14 (כשלמחרת מתעתדת קבוצתנו לשחק נגד מכבי ת"א) בשעה 20:55 הייתי מרוצה למדי: הבחנתי ששלוש קבוצות הממוקמות נמוך מקבוצתנו (הפועל עכו, מ.ס אשדוד והפועל פ"ת) כבר הפסידו, ומשמעות הדבר הייתה שבכל מקרה לא תרד קבוצתנו, אם תפסיד למחרת, אל מתחתיהן (ב-21:25 קלקל קצת נצחונה של הפועל חיפה ב"טדי" קמעא את השורה, אבל לא הכל יכול להיות מושלם). לא היו לי תקוות רבות מדי לפני המשחק נגד מכבי ת"א, ואכן תוצאת משחק הלמה למדי את תחזיותיי: לקבוצתנו התקפה ראוייה (מס' 4 בליגה) המסוגלת לכבוש שער אחד למשחק או שניים, אבל אם ההתקפה של מכבי ת"א מגיעה ליום עבודה רגיל הרי שהיא מסוגלת לכבוש שלושה ואף ארבעה שערים. ולא משנה אם מדובר במתנות מההגנה של היריבה אם לאו. אלמלא הובקעו השערים בדרך זו הייתה היריבה משיגה אותם בדרכים אחרות. יש לה את האיכויות לכך. זה לא המשחק בו חשוב לקחת את הנקודות. את הנקודות צריך לקחת נגד סח'נין, אשדוד, הפועל פ"ת, מכבי פ"ת והפועל חיפה. קבוצה יורדת ליגה לא מפני שהיא שמטה נק' נגד מכבי ת"א, הפועל ב"ש וקריית שמונה, אלא נגד קבוצות אלו. כשהורחק שוערם זה העלה את מפלס התקוות במידת מה, אבל לא עד כדי כך שתיגרם תחושה שיש כאן הזדמנות ממשית לחולל סנסציה. אולי לו היה הוא מורחק כבר בפתיחת המחצית השנייה אפשר היה לדבר אחרת. ניתן היה לומר שהנקודות נגד מכבי ת"א היו אבודות מראש, וזה מחייב השגת נצחונות במשחק שלפני משחק זה ובזה שלאחריו. בעונת 02/03 גברה קבוצתנו במח' השביעי על עירוני רשל"צ 1:2 ובתשיעי על הפועל פ"ת 0:1, כשבתווך, בשמיני, היא סופגת מפלת 5:0 ממכבי ת"א. הייתי אז מודע היטב למשחק הקשה נגד חבורת נמני, ולכן ראיתי בנצחון על רשל"צ אגירת שומנים כדי שתוצאה קשה נגד מכבי ת"א לא תגרום לנזק רב מדי ובנצחון על הפועל פ"ת השתקמות מלאה מאותה תבוסה. לפני אותה דבוקת מחזורים הייתה קבוצתנו במקום החמישי כשלרשותה 4 נק' פחות מהשלישי ושתי נק' יתרון ע"פ השמיני, והנה, לאחריה, היא מצאה את עצמה שוב באותו מקום אלא שעתה הפער מהשלישי הצטמק לשלוש והיתרון ע"פ השמיני צמח ל-4. זה בדיוק אשר קרה לקבוצתנו בעונה זו בשלושת המח' שמהשביעי עד לתשיעי: היא נצחה במשחק אגירת השומן (את הפועל פ"ת 1:3), נחלה הפסד במשחק הקשה שבתווך, ושבה לנצח במשחק ההשתקמות.
ויריבת משחק ההשתקמות, כידוע, הייתה הפועל רעננה. שלא כפי שניתן להתרשם ממימדיו הצנועים של היישוב אותו היא מייצגת, מדובר בקבוצת כדורגל ותיקה למדי: הזדמן לי להיתקל בשמה בעיתונות ספורט מ-1950 לערך. שנים רבות היא התגלגלה בליגות נמוכות, והנה בעונות האחרונות היא עושה חיל בליגה הבכירה. אין ספק שאשר אלון עושה שם עבודה יפה. המשחק הזכור ביותר לקבוצתנו נגדה הוא מעונת 04/05, במסגרת הליגה השנייה, כשבאנו לשם שופעי בטחון, גדשנו את היציעים בצהוב שביטל לחלוטין את הכתמים האדומים הספורים פה ושם, ולבסוף הלכנו לדרכנו כשזנבותינו בין רגלינו עם הפסד 2:0 משפיל. משחק נגדה מעורר את הרושם שמדובר באחת ההתמודדויות הקלות בליגה, אבל זהו מוקש שכבר הפיל רבים וטובים מאיתנו. יצאנו לבסוף בשלום מהמהמורה הזו, ועם שלוש הנקודות בכיס אפשר להמשיך הלאה.