20-Jul-2014, 19:22
מישהו יודע איך באמת בנוי התקציב של הקבוצה? כמה אחוז ספונסרים וכמה תרומות? כמה משקיעה העירייה?
ברור שיש לנו יתרון על פני קבוצות קטנות עם פחות קהל אז זה אומר שהבעלים משקיעים פחות?
אם התקציב שלנו 22 מיליון אנו אמורים להיות במקום ה-7 בליגה יחד עם אשדוד והפועל עכו...
![[תמונה: 4im2tdcly2yl.jpg]](http://up409.siz.co.il/up3/4im2tdcly2yl.jpg)
השקעתו של גולדהאר במכבי תל אביב, למשל, פחתה עם הזמן. הוא אמנם הזרים סכום לא מבוטל בחמש השנים האחרונות, 180 מיליון שקל, אבל רובו הושקע בעונותיו הראשונות כבעלים. בשנתיים האחרונות התקציב אמנם תופח וההצלחות מגיעות, אבל ההשקעה של גולדהאר פוחתת. בעונה שעברה, למשל, השקיע 30 מיליון שקל, בעוד שחלק הארי של התקציב הגיע מהכנסות מאופ״א, ממינויים וממכירת והשאלת שחקנים. "יש הסברים הגיוניים לירידה המשמעותית בהשקעה של גולדהאר", אומר גורם במועדון, "כשהגיע לקבוצה, הוא ביצע רכישות גדולות של שחקנים בסכומים של מיליוני יורו, כמו ברק יצחקי, אלירן עטר, רוברטו קולאוטי והאריס מדוניאנין. בשנתיים האחרונות, בניהולו המקצועי של ג'ורדי קרויף, התפישה השתנתה. עכשיו מנסים להביא שחקנים זולים עם כרטיס ביד, ומלבד ערן זהבי, מכבי לא השקיעה הרבה בישראלים. זה חסך בין חמישה לשבעה מיליון שקל שגולדהאר היה צריך להביא מהבית".
כסף מהבית תמיד נחשב נושא רגיש כשמדובר באלי טביב. למרות שמדובר באחד העשירים מבין בעלי הקבוצות, בעלי בית"ר ירושלים לא ממהר לשפוך מזומנים על כדורגל. "אם רק היה רוצה, טביב היה מעמיד תקציב של 50 עד 100 מיליון שקל בעונה", מספר אחד משותפיו העסקיים. אלא שבבית"ר כבר השקיע טביב לא מעט - 12 מיליון שקל מתוך תקציב שעומד על 35 מיליון (כולל חובות עבר). "עם השקעה כזו, הוא היה בטוח שבית"ר תגיע לפלייאוף ותמלא את טדי", אומרים בקבוצה. הכישלון המקצועי גרם לטביב לקבל החלטות בהתאם. בניגוד לשחר, גולדהאר, ברקת, שרצקי ואחרים, הוא רואה בכדורגל עסק לכל דבר. ברגע שהעסק הפסיד, מדיניותו השתנתה. "טביב החליט שהעונה לא יביא כסף מהבית", אומר גורם בבית"ר, "הוא נתן הוראה למאמן מנחם קורצקי להחתים שחקנים עם כרטיס ביד ולעונה אחת בלבד, אלא אם מדובר במציאה".
אחרי נפילתו הכלכלית של גיידמק, התנהלה בית"ר במתכונת של קבוצה נטולת בעלים. בשנים הקודמות, רק מכירת שחקנים סייעה לה לפתוח את העונה ולהעמיד תקציב נמוך. מדי שנה נמכרו שחקנים כמו עידן ורד, חן עזריאל, טוטו תמוז, ברק יצחקי ודן איינבינדר, שהכניסו למועדון 5.4 מיליון דולר. טביב אמנם אמיד, אבל גם הוא החליט לאמץ את השיטה. לכן החליט כי אם יימכר השוער אריאל הרוש, למשל, התקציב יגדל ויוחתמו שחקני רכש ברמה גבוהה יותר.
מציאה תוצרת בית
כמובן שלא בית"ר או טביב המציאו את השיטה. כבר לפני עשור הצליחה מכבי פתח תקוה להניב רווחים נאים ממכירת שחקני בית כגל אלברמן או עומר גולן. בשנים האחרונות הצטרפו אליהם עומר דמארי וטל בן חיים. ההכנסות אפשרו לפתח תקוה להעמיד תקציב סביר בליגה, אפילו כשהבעלים עמוס לוזון הזרים סכומים נמוכים יחסית. מדי עונה הוא משקיע בין שניים לארבעה מיליון שקל, כאשר לאחרונה מסייע לו בהשקעה חברו שינו זוארץ. "ככל שמוכרים יותר שחקנים, נכנס כסף למועדון וההשקעה של עמוס יורדת בהתאם", מסבירים בקבוצה.
גם מכבי נתניה הלכה בעקבות פתח תקוה. מאז עזיבתו של דניאל יאמר ב־2010, נוהלה הקבוצה ללא בעלים והצליחה להעמיד תקציבים גבוהים יחסית באמצעות גיוס ספונסרים ומכירת שחקני בית. "לא היתה לנו אפשרות אחרת אם רצינו להעמיד תקציב טוב", אומר קובי בלדב, שניהל את הקבוצה במשך שנים, "זו היתה דרכנו, להשביח שחקנים מהנוער ולמכור אותם. ברגע שאין לך בעלים, אתה חייב למכור כדי להתקיים". איתי שכטר, שנמכר להפועל תל אביב תמורת 700 אלף דולר, הוא הדוגמה הבולטת. גם חן עזרא, דלה ימפולסקי ועומרי בן הרוש נמכרו לקבוצות הגדולות. "בקבוצה נטולת בעל בית, לפעמים חסרים 1.5 מיליון שקל בשביל לעבור בבקרה, ואין ברירה אלא למכור", מסביר בלדב.
אשר אלון מהפועל רעננה אינו מבעלי הקבוצות שיכולים להזרים מיליוני שקלים מדי עונה. הוא מחזיק את הקבוצה בתקציב נמוך יחסית באמצעות גיוס ספונסרים, תורמים, העירייה וכמובן קצת כסף מהבית. "אצלנו אין חוזים מפוצצים ואנחנו חיים עם זה טוב", הוא אומר, "אין עלי לחץ מהאוהדים להנחית כאן כוכבים, וגם אם היינו יורדים ליגה לא היו שביתות בעיר או הרבה אנשים עצובים".
אלון, מצדו, מעביר לבקרה עד שני מיליון שקל בעונה, כאשר הוא גם מפרסם את החברות שלו ונחשב לספונסר הקבוצה. התנאי שהציב לפני שלקח את הקבוצה היה תמיכה רחבה מצד העירייה, אבל לטענתו היא מעבירה רק 1.2 מיליון שקל בעונה. "שני מיליון שקל בעונה זה לא כסף קטן עבורי, אבל החיידק של הכדורגל חזק ממני", הוא מסביר, "לפי איך שאני רואה את זה, הרווח בכדורגל זה להפסיד כמה שפחות".
מתברר שזה המוטו ברוב הקבוצות. בבני יהודה, למשל, מתנהלים ללא בעל ממון מאז עזב חזי מגן. משה דמאיו נותר הבעלים של הקבוצה, אך אינו משקיע מכיסו הפרטי ומקבל שכר עבור עבודתו כמנהל. מלבד העונה האחרונה, הוא עשה זאת בהצלחה רבה. בני יהודה העמידה תקציבים של 13–15 מיליון שקל והגיעה ארבע פעמים לאירופה. גם היא נעזרה במכירת שחקנים, כמו וינסנט אניימה (600 אלף דולר), דינו אנדלובו (1.2 מיליון) ואלירן עטר (1.3 מיליון) בשביל להעמיד תקציבים ולעבור בבקרה. "ניהול זה מקצוע", אומר דמאיו, "אתה יכול להציג תקציב גבוה ולא להגיע לתוצאות, ואתה יכול לחיות עם תקציב נמוך ולהצליח בזכות ניהול מקצועי. במשך שנים ידענו ללכת בין הטיפות, להכניס כסף למועדון ולהביא שחקנים טובים במחירים נמוכים. בעונה האחרונה לא הצלחנו, אבל זה כבר לא קשור לתקציב".
אדוני ראש העיר
יש קבוצות שבהיעדר בעל בית נאלצות להילחם על כל שקל. הפועל רמת השרון, שירדה לליגה הלאומית, חיה ונשמה בזכות השיגעון של ראש העירייה איציק רוכברגר, שהשקיע מדי עונה חמישה מיליון שקל מתוך תקציב של 12 מיליון. השעייתו של ראש העיר בעקבות כתב אישום נגדו, הוכיחה עד כמה הקבוצה תלויה בעירייה. כעת תתמוך העירייה רק ב־2.5 מיליון שקל, עובדה שמטילה צל של חוסר ודאות לגבי פתיחת העונה הקרובה בלאומית.
בעכו הוכיחו שאפשר גם אחרת; גם שם העירייה מספקת נתח משמעותי מן התקציב, חמישה מיליון שקל מתוך 16 בעונה האחרונה, אבל ראש העירייה שמעון לנקרי לא הסתפק בכך. הוא הורה למנהלי הקבוצה לגייס תרומות, ובעלי עסקים קטנים בעיר תרמו סכומים שנעים בין 10,000 ל־20,000 שקל - שהועברו לבקרה בצ'קים כערבויות. "ראש העירייה מחזיק את הקבוצה, אבל הוא אמר כי אם כולם יסמכו רק על הכספים העירוניים, לא תהיה תמיכה גדולה בעתיד", אמר גורם המקורב לעירייה.
גיוס תרומות להעמדת תקציב הוא כלי פופולרי גם בסכנין. בעונה האחרונה גייסו ראשי בני סכנין מיליוני שקלים בתרומות, כשחברי ההנהלה עצמם הוציאו מהכיס במגבית 1.2 מיליון שקל. המודל הקלאסי של קבוצות קטנות - החתמת זרים זולים וישראלים רעבים שמחפשים במה - תקף גם כאן. "הלוואי שהיו לנו שחקנים שגדלו במועדון ויכולנו למכור", אומר יו"ר בני סכנין, אבו יונס, "לצערי גם על העירייה אי אפשר עוד לסמוך, כי יש כאן חשב מלווה ממשרד הפנים ומזמן לא מעבירים מיליונים לקבוצה. אנחנו חיים בליגת העל מתרומות וכספים שכל חבר הנהלה חייב להביא מהכיס, אחרת אין לנו זכות קיום".
אוהדי הפועל חיפה משוכנעים שלקבוצה שלהם דווקא יש, גם אם הקיום אינו כולל את יואב כץ. כבר שנים שהם מנהלים מאבק קיצוני נגד הבעלים. צורת הניהול שלו והפרסומים על אודות הקיצוצים בתקציב הכביסה או ניתוקי המים, הוציאו לכץ שם של קמצן. בכל משחק מנהלים נגדו קמפיין ומפצירים בו למכור את המועדון. כץ לא אוהב לדבר על הונו בארה"ב, אולם גם הוא נחשב בעלים אמיד מאוד. ככל הנראה הוא אינו פחות עשיר מיעקב שחר, אך התנהלותו שונה לגמרי מזו של בעלי הקבוצה מהעבר השני של הכביש. ועדיין, חרף תדמית הקמצן, עד היום השקיע כץ בקבוצה 26 מיליון שקל מכיסו. רק בעונה האחרונה הביא קרוב לארבעה מיליון שקל. "אין עונה שכץ לא מזרים להפועל חיפה מיליון דולר", אומר גורם בבקרה התקציבית, "אנשים מזלזלים ופוגעים בו, אבל בלי השיגעון שלו אין דבר כזה הפועל חיפה".
משוגעים לדבר זה עניין מבורך. אלונה ברקת, למשל, משקיעה כבר שנים בהפועל באר שבע בלי לראות תוצאות. למעשה, ברקת השקיעה בקבוצה מעל 50 מיליון שקל מאז הגיעה, ורק בעונה האחרונה ראתה הצלחות. בסביבתו של בעלה, אלי ברקת, מדברים על נכונות להביא העונה מהבית 25 מיליון שקל כדי להתמודד על האליפות ולהגיע לשלב הבתים בליגה האירופית. בניגוד למועדונים אחרים, בבאר שבע לא הכניסו כספים ממכירות שחקנים - למעט המקרה של מאור מליקסון, שחזר כעת לקבוצה אחרי סיבוב נאה באירופה.
במ.ס. אשדוד דווקא מכרו בשנים האחרונות לא מעט שחקנים, כמו דימיטאר מקרייב, ניר ביטון וז'אן ז'אק גוסו־גוסו. במקביל, נהנה הבעלים ג'קי בן זקן מתמיכה משמעותית מצד העירייה (ארבעה מיליון שקל), שהפחיתה את הסכומים שהזרים לקבוצה.
איזי שרצקי כבר חצה את רף 100 מיליון השקלים שהזרים לעירוני קרית שמונה, אולם מעבר לעובדה שראה פירות בעמלו - זכייה באליפות ובגביע המדינה - בשנתיים האחרונות הוא גם הצליח להקטין משמעותית את השקעתו, בעקבות רכישות ומכירות מוצלחות. בעונה האחרונה הביא שרצקי עשרה מיליון שקל מהבית. העסקאות על אלרואי כהן, ויאם עמאשה, אלעד גבאי, שמעון אבוחצירא, איתן טיבי, דן איינבינדר, ברק בדש ותומר סויסה הכניסו למועדון כ־12 מיליון שקל. מי אמר שאי אפשר להרוויח בכדורגל הישראלי?
משה בוקר
ברור שיש לנו יתרון על פני קבוצות קטנות עם פחות קהל אז זה אומר שהבעלים משקיעים פחות?
אם התקציב שלנו 22 מיליון אנו אמורים להיות במקום ה-7 בליגה יחד עם אשדוד והפועל עכו...
השקעתו של גולדהאר במכבי תל אביב, למשל, פחתה עם הזמן. הוא אמנם הזרים סכום לא מבוטל בחמש השנים האחרונות, 180 מיליון שקל, אבל רובו הושקע בעונותיו הראשונות כבעלים. בשנתיים האחרונות התקציב אמנם תופח וההצלחות מגיעות, אבל ההשקעה של גולדהאר פוחתת. בעונה שעברה, למשל, השקיע 30 מיליון שקל, בעוד שחלק הארי של התקציב הגיע מהכנסות מאופ״א, ממינויים וממכירת והשאלת שחקנים. "יש הסברים הגיוניים לירידה המשמעותית בהשקעה של גולדהאר", אומר גורם במועדון, "כשהגיע לקבוצה, הוא ביצע רכישות גדולות של שחקנים בסכומים של מיליוני יורו, כמו ברק יצחקי, אלירן עטר, רוברטו קולאוטי והאריס מדוניאנין. בשנתיים האחרונות, בניהולו המקצועי של ג'ורדי קרויף, התפישה השתנתה. עכשיו מנסים להביא שחקנים זולים עם כרטיס ביד, ומלבד ערן זהבי, מכבי לא השקיעה הרבה בישראלים. זה חסך בין חמישה לשבעה מיליון שקל שגולדהאר היה צריך להביא מהבית".
כסף מהבית תמיד נחשב נושא רגיש כשמדובר באלי טביב. למרות שמדובר באחד העשירים מבין בעלי הקבוצות, בעלי בית"ר ירושלים לא ממהר לשפוך מזומנים על כדורגל. "אם רק היה רוצה, טביב היה מעמיד תקציב של 50 עד 100 מיליון שקל בעונה", מספר אחד משותפיו העסקיים. אלא שבבית"ר כבר השקיע טביב לא מעט - 12 מיליון שקל מתוך תקציב שעומד על 35 מיליון (כולל חובות עבר). "עם השקעה כזו, הוא היה בטוח שבית"ר תגיע לפלייאוף ותמלא את טדי", אומרים בקבוצה. הכישלון המקצועי גרם לטביב לקבל החלטות בהתאם. בניגוד לשחר, גולדהאר, ברקת, שרצקי ואחרים, הוא רואה בכדורגל עסק לכל דבר. ברגע שהעסק הפסיד, מדיניותו השתנתה. "טביב החליט שהעונה לא יביא כסף מהבית", אומר גורם בבית"ר, "הוא נתן הוראה למאמן מנחם קורצקי להחתים שחקנים עם כרטיס ביד ולעונה אחת בלבד, אלא אם מדובר במציאה".
אחרי נפילתו הכלכלית של גיידמק, התנהלה בית"ר במתכונת של קבוצה נטולת בעלים. בשנים הקודמות, רק מכירת שחקנים סייעה לה לפתוח את העונה ולהעמיד תקציב נמוך. מדי שנה נמכרו שחקנים כמו עידן ורד, חן עזריאל, טוטו תמוז, ברק יצחקי ודן איינבינדר, שהכניסו למועדון 5.4 מיליון דולר. טביב אמנם אמיד, אבל גם הוא החליט לאמץ את השיטה. לכן החליט כי אם יימכר השוער אריאל הרוש, למשל, התקציב יגדל ויוחתמו שחקני רכש ברמה גבוהה יותר.
מציאה תוצרת בית
כמובן שלא בית"ר או טביב המציאו את השיטה. כבר לפני עשור הצליחה מכבי פתח תקוה להניב רווחים נאים ממכירת שחקני בית כגל אלברמן או עומר גולן. בשנים האחרונות הצטרפו אליהם עומר דמארי וטל בן חיים. ההכנסות אפשרו לפתח תקוה להעמיד תקציב סביר בליגה, אפילו כשהבעלים עמוס לוזון הזרים סכומים נמוכים יחסית. מדי עונה הוא משקיע בין שניים לארבעה מיליון שקל, כאשר לאחרונה מסייע לו בהשקעה חברו שינו זוארץ. "ככל שמוכרים יותר שחקנים, נכנס כסף למועדון וההשקעה של עמוס יורדת בהתאם", מסבירים בקבוצה.
גם מכבי נתניה הלכה בעקבות פתח תקוה. מאז עזיבתו של דניאל יאמר ב־2010, נוהלה הקבוצה ללא בעלים והצליחה להעמיד תקציבים גבוהים יחסית באמצעות גיוס ספונסרים ומכירת שחקני בית. "לא היתה לנו אפשרות אחרת אם רצינו להעמיד תקציב טוב", אומר קובי בלדב, שניהל את הקבוצה במשך שנים, "זו היתה דרכנו, להשביח שחקנים מהנוער ולמכור אותם. ברגע שאין לך בעלים, אתה חייב למכור כדי להתקיים". איתי שכטר, שנמכר להפועל תל אביב תמורת 700 אלף דולר, הוא הדוגמה הבולטת. גם חן עזרא, דלה ימפולסקי ועומרי בן הרוש נמכרו לקבוצות הגדולות. "בקבוצה נטולת בעל בית, לפעמים חסרים 1.5 מיליון שקל בשביל לעבור בבקרה, ואין ברירה אלא למכור", מסביר בלדב.
אשר אלון מהפועל רעננה אינו מבעלי הקבוצות שיכולים להזרים מיליוני שקלים מדי עונה. הוא מחזיק את הקבוצה בתקציב נמוך יחסית באמצעות גיוס ספונסרים, תורמים, העירייה וכמובן קצת כסף מהבית. "אצלנו אין חוזים מפוצצים ואנחנו חיים עם זה טוב", הוא אומר, "אין עלי לחץ מהאוהדים להנחית כאן כוכבים, וגם אם היינו יורדים ליגה לא היו שביתות בעיר או הרבה אנשים עצובים".
אלון, מצדו, מעביר לבקרה עד שני מיליון שקל בעונה, כאשר הוא גם מפרסם את החברות שלו ונחשב לספונסר הקבוצה. התנאי שהציב לפני שלקח את הקבוצה היה תמיכה רחבה מצד העירייה, אבל לטענתו היא מעבירה רק 1.2 מיליון שקל בעונה. "שני מיליון שקל בעונה זה לא כסף קטן עבורי, אבל החיידק של הכדורגל חזק ממני", הוא מסביר, "לפי איך שאני רואה את זה, הרווח בכדורגל זה להפסיד כמה שפחות".
מתברר שזה המוטו ברוב הקבוצות. בבני יהודה, למשל, מתנהלים ללא בעל ממון מאז עזב חזי מגן. משה דמאיו נותר הבעלים של הקבוצה, אך אינו משקיע מכיסו הפרטי ומקבל שכר עבור עבודתו כמנהל. מלבד העונה האחרונה, הוא עשה זאת בהצלחה רבה. בני יהודה העמידה תקציבים של 13–15 מיליון שקל והגיעה ארבע פעמים לאירופה. גם היא נעזרה במכירת שחקנים, כמו וינסנט אניימה (600 אלף דולר), דינו אנדלובו (1.2 מיליון) ואלירן עטר (1.3 מיליון) בשביל להעמיד תקציבים ולעבור בבקרה. "ניהול זה מקצוע", אומר דמאיו, "אתה יכול להציג תקציב גבוה ולא להגיע לתוצאות, ואתה יכול לחיות עם תקציב נמוך ולהצליח בזכות ניהול מקצועי. במשך שנים ידענו ללכת בין הטיפות, להכניס כסף למועדון ולהביא שחקנים טובים במחירים נמוכים. בעונה האחרונה לא הצלחנו, אבל זה כבר לא קשור לתקציב".
אדוני ראש העיר
יש קבוצות שבהיעדר בעל בית נאלצות להילחם על כל שקל. הפועל רמת השרון, שירדה לליגה הלאומית, חיה ונשמה בזכות השיגעון של ראש העירייה איציק רוכברגר, שהשקיע מדי עונה חמישה מיליון שקל מתוך תקציב של 12 מיליון. השעייתו של ראש העיר בעקבות כתב אישום נגדו, הוכיחה עד כמה הקבוצה תלויה בעירייה. כעת תתמוך העירייה רק ב־2.5 מיליון שקל, עובדה שמטילה צל של חוסר ודאות לגבי פתיחת העונה הקרובה בלאומית.
בעכו הוכיחו שאפשר גם אחרת; גם שם העירייה מספקת נתח משמעותי מן התקציב, חמישה מיליון שקל מתוך 16 בעונה האחרונה, אבל ראש העירייה שמעון לנקרי לא הסתפק בכך. הוא הורה למנהלי הקבוצה לגייס תרומות, ובעלי עסקים קטנים בעיר תרמו סכומים שנעים בין 10,000 ל־20,000 שקל - שהועברו לבקרה בצ'קים כערבויות. "ראש העירייה מחזיק את הקבוצה, אבל הוא אמר כי אם כולם יסמכו רק על הכספים העירוניים, לא תהיה תמיכה גדולה בעתיד", אמר גורם המקורב לעירייה.
גיוס תרומות להעמדת תקציב הוא כלי פופולרי גם בסכנין. בעונה האחרונה גייסו ראשי בני סכנין מיליוני שקלים בתרומות, כשחברי ההנהלה עצמם הוציאו מהכיס במגבית 1.2 מיליון שקל. המודל הקלאסי של קבוצות קטנות - החתמת זרים זולים וישראלים רעבים שמחפשים במה - תקף גם כאן. "הלוואי שהיו לנו שחקנים שגדלו במועדון ויכולנו למכור", אומר יו"ר בני סכנין, אבו יונס, "לצערי גם על העירייה אי אפשר עוד לסמוך, כי יש כאן חשב מלווה ממשרד הפנים ומזמן לא מעבירים מיליונים לקבוצה. אנחנו חיים בליגת העל מתרומות וכספים שכל חבר הנהלה חייב להביא מהכיס, אחרת אין לנו זכות קיום".
אוהדי הפועל חיפה משוכנעים שלקבוצה שלהם דווקא יש, גם אם הקיום אינו כולל את יואב כץ. כבר שנים שהם מנהלים מאבק קיצוני נגד הבעלים. צורת הניהול שלו והפרסומים על אודות הקיצוצים בתקציב הכביסה או ניתוקי המים, הוציאו לכץ שם של קמצן. בכל משחק מנהלים נגדו קמפיין ומפצירים בו למכור את המועדון. כץ לא אוהב לדבר על הונו בארה"ב, אולם גם הוא נחשב בעלים אמיד מאוד. ככל הנראה הוא אינו פחות עשיר מיעקב שחר, אך התנהלותו שונה לגמרי מזו של בעלי הקבוצה מהעבר השני של הכביש. ועדיין, חרף תדמית הקמצן, עד היום השקיע כץ בקבוצה 26 מיליון שקל מכיסו. רק בעונה האחרונה הביא קרוב לארבעה מיליון שקל. "אין עונה שכץ לא מזרים להפועל חיפה מיליון דולר", אומר גורם בבקרה התקציבית, "אנשים מזלזלים ופוגעים בו, אבל בלי השיגעון שלו אין דבר כזה הפועל חיפה".
משוגעים לדבר זה עניין מבורך. אלונה ברקת, למשל, משקיעה כבר שנים בהפועל באר שבע בלי לראות תוצאות. למעשה, ברקת השקיעה בקבוצה מעל 50 מיליון שקל מאז הגיעה, ורק בעונה האחרונה ראתה הצלחות. בסביבתו של בעלה, אלי ברקת, מדברים על נכונות להביא העונה מהבית 25 מיליון שקל כדי להתמודד על האליפות ולהגיע לשלב הבתים בליגה האירופית. בניגוד למועדונים אחרים, בבאר שבע לא הכניסו כספים ממכירות שחקנים - למעט המקרה של מאור מליקסון, שחזר כעת לקבוצה אחרי סיבוב נאה באירופה.
במ.ס. אשדוד דווקא מכרו בשנים האחרונות לא מעט שחקנים, כמו דימיטאר מקרייב, ניר ביטון וז'אן ז'אק גוסו־גוסו. במקביל, נהנה הבעלים ג'קי בן זקן מתמיכה משמעותית מצד העירייה (ארבעה מיליון שקל), שהפחיתה את הסכומים שהזרים לקבוצה.
איזי שרצקי כבר חצה את רף 100 מיליון השקלים שהזרים לעירוני קרית שמונה, אולם מעבר לעובדה שראה פירות בעמלו - זכייה באליפות ובגביע המדינה - בשנתיים האחרונות הוא גם הצליח להקטין משמעותית את השקעתו, בעקבות רכישות ומכירות מוצלחות. בעונה האחרונה הביא שרצקי עשרה מיליון שקל מהבית. העסקאות על אלרואי כהן, ויאם עמאשה, אלעד גבאי, שמעון אבוחצירא, איתן טיבי, דן איינבינדר, ברק בדש ותומר סויסה הכניסו למועדון כ־12 מיליון שקל. מי אמר שאי אפשר להרוויח בכדורגל הישראלי?
משה בוקר